Les copains d’abord
זוֹ לֹא הָיְתָה הָרַפְסוֹדָה
שֶׁל הַמֵּדוּזָה; זוֹ סְפִינָה
שֶׁשְּׁמָהּ יָצָא בַּנְּמָלִים,
כֵּן, בַּנְּמָלִים.
שֶׁשָּׁטָה לָהּ עַל מֵי מְנוּחוֹת,
עַל פְּנֵי שְׁלוּלִית יַם הַתִּיכוֹן.
קָרְאוּ לָהּ 'אֵין כְּמוֹ חֲבֵרִים',
אֵין כְּמוֹ חֲבֵרִים!
הִיא לֹא שָׁקְעָה בַּמְּצוּלוֹת –
זֶה לֹא צִטּוּט מֵהַמְּגִילוֹת,
לֹא אַזְהָרוֹת רוֹאֵי שְׁחֹרִים,
רוֹאֵי שְׁחֹרִים.
הַקַּפִּיטָן וּבְנֵי צֹאנוֹ,
שֶׁלֹּא הָיוּ סְתַם בְּנֵי זוֹנוֹת,
כְּשֶׁצָּרִיךְ הֵם מַגִּיעִים,
אֵין כְּמוֹ חֲבֵרִים.
הֵם לֹא גִּלּוּ אַהֲבָתָם,
כְּמוֹ דָּוִד וִיהוֹנָתָן,
וְלֹא הָיוּ סְדוֹמִיִּים,
סְדוֹמִיִּים.
הֵם לֹא הָיוּ בְּמוֹעֲדוֹן
שֶׁל פִילוֹסוֹפִים בַּסּוֹרְבּוֹן,
כֻּלָּם פָּשׁוּט הָיוּ גְּבָרִים,
אֵין כְּמוֹ חֲבֵרִים.
הֵם לֹא הָיוּ גַּם מַלְאָכִים,
וְלֹא קָרְאוּ בַּתָּנָ"כִים,
אַךְ אָהֲבוּ חֶבְרַת גְּבָרִים,
חֶבְרַת גְּבָרִים.
זָ'ן, פְּיֵר וּפּוֹל, כָּל הָעֵדָה –
זוֹ תְּפִלָּתָם הַיְּחִידָה,
הֵם מִתְוַדִּים וְכָךְ אוֹמְרִים:
אֵין כְּמוֹ חֲבֵרִים!
מוּל הַבְּגִידָה הֲכִי קְטַנָּה,
הַיְּדִידוּת אָז גּוֹנְנָה.
מַצְפֵּן בְּמַיִם סוֹעֲרִים,
כֵּן, סוֹעֲרִים.
אִם נִקְלְעוּ לִמְצוּקָה
הֵם אוֹתְתוּ בַּאֲבוּקָה,
בַּסִּימָנִים הֲכִי בְּרוּרִים:
אֵין כְּמוֹ חֲבֵרִים!
בְּמִפְגְּשֵׁי הַחֲבֵרִים
לֹא נִמְצְאוּ נֶעְדָּרִים,
וְאִם חָבֵר לֹא הִתְפַּקֵּד,
הוּא בֶּטַח מֵת…
וּלְעוֹלְמֵי הָעוֹלָמִים,
גַּם הַגַּלִּים אוֹתוֹ זוֹכְרִים,
וְגַם אַחֲרֵי מֵאָה שָׁנִים
אוֹתוֹ חֲסֵרִים.
הִפְלַגְתִּי עַל הַרְבֵּה סְפִינוֹת,
אַךְ הַיְּחִידָה שֶׁעַד הַיּוֹם,
לֹא סָטְתָה עַל מִשְׁבָּרִים,
עַל מִשְׁבָּרִים,
הִיא שָׁטָה לָהּ עַל מֵי מְנוּחוֹת,
עַל פְּנֵי שְׁלוּלִית יַם הַתִּיכוֹן –
קָרְאוּ לָהּ 'אֵין כְּמוֹ חֲבֵרִים',
אֵין כְּמוֹ חֲבֵרִים!