Bonhomme
מוּל הָרוּחַ הָאַדִּיר,
שָׁם אִשָּׁה בָּלָה כְּפֶרֶד
מְקוֹשֶׁשֶׁת לָהּ זְרָדִים,
לְחַמֵּם אֶת בַּעֲלָהּ,
שֶׁעוֹמֵד עַכְשָׁו לָמוּת
מָוֶת שֶׁבַּטֶּבַע.
בִּיגוֹנָהּ הָרַב תִּצְעַד
בַּיַּעַר הַחִוֵר, כּוֹאֲבָה,
שָׁם חֲלוֹם חָלְמָה אֵי-עַד
עַל זֶה שֶׁכֹּה אָהֲבָה,
שֶׁעוֹמֵד עַכְשָׁו לָמוּת
מָוֶת שֶׁבַּטֶּבַע.
שׁוּם מִכְשׁוֹל לֹא יַעֲצֹר
תַּ'זְּקֵנָה שֶׁמְּלַקֶּטֶת
זְרָדִים, פְּצוּעָה מִקֹּר,
לֹא אִישׁ, לֹא חֵפֶץ,
כִּי בַּעֲלָהּ עוֹמֵד לָמוּת
מָוֶת שֶׁבַּטֶּבַע.
כְּלוּם לֹא יַעֲצֹר אוֹתָהּ,
גַּם לֹא בַּת-קוֹל שֶׁמְּאַמְלֶלֶת,
שֶׁאוֹמֶרֶת: "עוֹד מְעַט,
בְּפָתְחֵךְ הַדֶּלֶת,
בַּעֲלֵךְ יִהְיֶה כְּבָר מֵת
מָוֶת שֶׁבַּטֶּבַע".
לֹא, אֲפִלּוּ קוֹל עִוְעִים
שֶׁמִּתּוֹךְ לִבָּהּ בּוֹקֵעַ,
וּמַזְכִּיר לָהּ שֶׁלְּעִתִּים
בָּהּ בָּגַד, בָּגַד הָרֵעַ,
כִּי בַּעֲלָהּ עוֹמֵד לָמוּת
מָוֶת שֶׁבַּטֶּבַע.