Les amoureux des bancs publics
מִי שֶׁבְּמַבָּט עָקֹם סְבוּרִים
שֶׁכָּל סַפְסָל יָרֹק
עַל מִדְרָכָה
מְיֹעָד לִקְשִׁישִׁים אוֹ רַק לִשְׁמַנְמַנִּים,
זֶה אַבְּסוּרְד,
כִּי בֶּאֱמֶת
הֵם נוֹעֲדוּ לָתֵת זְמַנִּית הַרְבֵּה שִׂמְחָה,
לְכָל זוּג חָדָשׁ, הָאוֹהֲבִים הַטִּירוֹנִים.
פזמון:
הָאוֹהֲבִים שֶׁמִּתְרַפְּקִים עַל הַסַּפְסָל,
הַסַּפְסָל, הַסַּפְסָל,
לֹא שָׂמִים עַל כָּל מַבָּט נִפְסָל,
שֶׁל עוֹבְרֵי הָאֹרַח.
הָאוֹהֲבִים שֶׁמִּתְרַפְּקִים עַל הַסַּפְסָל,
הַסַּפְסָל, הַסַּפְסָל,
וְאוֹמְרִים "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ",
כְּשֶׁפַּרְצוּפָם מָתוֹק כָּל כָּךְ.
יָד בְּיָד הֵם מְדַבְּרִים
עַל עֲתִידָם,
שֶׁהוּא כָּחֹל כַּיָּם,
שֶׁיְּצַפֶּה אֶת הַקִּירוֹת שֶׁבַּחֲדַר שְׁנָתָם.
וּבְדִמְיוֹנָם – זוּג מַסְרֵגוֹת לָהּ בְּיָדָהּ,
וְהוּא – בְּנַחַת מְעַשֵּׁן,
וּבִמְתִיקוּת הֵם בּוֹחֲרִים
תַּ'שֵּׁם לִבְכוֹרָם.
(פזמון)
כְּשֶׁמִּשְׁפַּחַת חֲסוּדִים
מוּל זוּג חֲסַר בּוּשָׁה,
תַּחֲלֹף בַּהֲמֻלָּה,
לוֹחֲשִׁים לָהֶם מִלִּים שֶׁל אֶרֶס, מִן הַסְּתָם,
אַךְ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ –
הָאָב, הַבֵּן, וְגַם הָרוּחַ הַבְּתוּלָה –
כַּמָּה הֵם הָיוּ רוֹצִים
לְהִתְנַהֵג כְּמוֹתָם.
(פזמון)
יַחְלְפוּ הֶחֳדָשִׁים,
לְאַט-לְאַט תִּדְעַךְ
שַׁלְהֶבֶת הַחֲלוֹם.
הַשָּׁמַיִם יִתְקַדְּרוּ בְּעַנְנֵי הַסְּתָו,
יוֹם אֶחָד הֵם יַעַבְרוּ
שָׁם בְּמִקְרֶה
וְיִזָּכְרוּ לָהֶם פִּתְאוֹם,
שֶׁעַל הַסַּפְסָל בִּלּוּ יְפִי אַהֲבָתָם.
הָאוֹהֲבִים שֶׁמִּתְרַפְּקִים עַל הַסַּפְסָל,
הַסַּפְסָל, הַסַּפְסָל,
לֹא שָׂמִים עַל כָּל מַבָּט נִפְסָל,
שֶׁל עוֹבְרֵי הָאֹרַח.
הָאוֹהֲבִים שֶׁמִּתְרַפְּקִים עַל הַסַּפְסָל,
הַסַּפְסָל, הַסַּפְסָל,
וְאוֹמְרִים "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ",
כְּשֶׁפַּרְצוּפָם מָתוֹק כָּל כָּךְ.