Le temps ne fait rien à l'affaire
כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים,
כְּשֶׁרַק בּוֹקְעִים
מֵהַבֵּיצִים,
כָּל הַצְּעִירִים
חוֹשְׁבִים שֶׁזְּקֵנִים
הֵם נֹאדוֹת.
כְּשֶׁמַּקְרִיחִים מְאֹד,
הַשְּׂעָרוֹת
מַלְבִּינוֹת.
כָּל הַמַּזְקִינִים
רוֹאִים בַּצְּעִירִים
בְּנֵי נֹאדוֹת.
רַק אָנֹכִי, בְּגִיל בֵּינַיִם,
אוֹמֵר לָכֶם זֹאת בָּעֵינַיִם:
פזמון:
אֵין שׁוּם תַּפְקִיד לַזְּמַן בָּעֵסֶק,
וּמִי שֶׁנֹּאד, אָז הוּא נֹאד,
אִם בֶּן עֶשְׂרִים אוֹ שְׁמוֹק בֶּן אֶלֶף,
כָּל מִי שֶׁנֹּאד, אָז הוּא נֹאד,
אֵין בֵּינֵיכֶם יוֹתֵר וִכּוּחַ:
נֹאד חָדָשׁ אוֹ נֹאד מְשֻׁמָּשׁ,
נֹאדוֹת קְטַנִּים יִשָּׂא הָרוּחַ,
נֹאדוֹת זְקֵנִים מֵהַחֻמָּשׁ. (2)
נֹאד תָּמִים
אוֹ עוּל יָמִים –
הַצְּעִירִים,
כַּיָּדוּעַ, הֵם רוֹאִים
בָּאָבוֹת
רַק נֹאדוֹת.
אַתֶּם הַזְּקֵנִים,
נֹאדוֹת מִסְכֵּנִים,
סַבָּאִים,
אַתֶּם רוֹאִים
תַּ'צְּעִירִים
כְּמוֹ נֹאדוֹת.
תְּהַרְהֲרוּ בְּזֶה הַמֶּסֶר,
שֶׁל זֶה שֶׁנָּע בֵּין הַגִּילִים:
פזמון:
אֵין שׁוּם תַּפְקִיד לַזְּמַן בָּעֵסֶק,
וּמִי שֶׁנֹּאד, אָז הוּא נֹאד,
אִם בֶּן עֶשְׂרִים אוֹ שְׁמוֹק בֶּן אֶלֶף,
כָּל מִי שֶׁנֹּאד, אָז הוּא נֹאד,
אֵין בֵּינֵיכֶם יוֹתֵר וִכּוּחַ:
נֹאד חָדָשׁ אוֹ נֹאד מְשֻׁמָּשׁ,
נֹאדוֹת קְטַנִּים יִשָּׂא הָרוּחַ,
נֹאדוֹת זְקֵנִים מֵהַחֻמָּשׁ. (2)