Celui qui a mal tourne
זֶה הָיָה מִזְּמַן, כֵּן, יוֹבְלוֹת
שֶׁלֹּא יָצָא לִי אֹכֶל לִסְעֹד.
רַק שָׁתִיתִי יַיִן, וְגַם
בַּתַּנּוּר לֹא הָיָה פֶּחָם.
הַקַּבְּרָנִים הַשַּׁתְקָנִים
בָּעֵינַיִם אוֹתִי בּוֹלְעִים:
כִּמְעַט הִגִּיעָה שְׁעָתִי,
הַחַיִּים כָּךְ דָּפְקוּ אוֹתִי.
בְּלִי לְהִסְתַּכֵּל מִסָּבִיב,
הוֹרַדְתִּי קֶרֶשׁ עַל אִישׁ חָבִיב,
עַל בֻּרְגָּנִי מִזָּהָב מוּצָק,
הָרַגְתִּי אוֹתוֹ עַד דַּק.
וְהַשּׁוֹפְטִים, שֶׁלֹּא נֵדַע,
אָז הֵנִיחוּ עָלַי יָדָם
וּשְׁלָחוּנִי לְמַאֲסָר,
שֶׁאֶהֱיֶה שׁוּב אָדָם יָשָׁר.
זֶה וְזוֹ, אוֹתוֹ וְאוֹתָהּ,
בְּקִצּוּר, כָּל בְּנֵי תְּמוּתָה,
הֵם הָיוּ תְּמִימֵי דֵּעִים
שֶׁבַּמִּקְרֶה הַזֶּה תּוֹלִים
עַל הַמָּקוֹם, עַל הַפָּנָס.
הֵם רָצוּ לִ'תְחַלֵּק מַמָּשׁ,
בְּתֹם לִבָּם, בַּשְּׁאֵרִיּוֹת
שֶׁל הַחֶבֶל לְמַזְכָּרוֹת.
אוֹתִי זָרְקוּ, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר,
מִפִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית הַסֹּהַר,
וּמִשּׁוּם שֶׁאֲנִי רַגְשָׁן,
שַׁבְתִּי לִי אֶל הַשְּׁכוּנָה.
בְּרֹאשׁ כָּפוּף, צָמוּד לַקִּיר,
רָעֲדוּ לִי הָאֵיבָרִים,
וְחוֹשֵׁשׁ לִרְאוֹת אֲנָשִׁים
שֶׁמִּפָּנַי חוֹשְׁשִׁים.
אִישׁ אֶחָד אָמַר לִי: "אַהְלָן!
לֹא רָאִינוּ אוֹתְךָ מִזְּמַן…".
עוֹד אֶחָד הִתְעַנְיֵן אֶצְלִי
מַה מַּצָּב הַבְּרִיאוּת שֶׁלִּי.
הֵבַנְתִּי אָז שֶׁנִּשְׁאֲרוּ
אֲנָשִׁים טוֹבִים, זֶה בָּרוּר.
הִתְמוֹטַטְתִּי לָאֲדָמָה,
דִּמְעוֹתַי גָּאוּ פִּי כַּמָּה!