Le temps passé
בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה,
מְתוּקוֹת שְׁנוֹת הָעֶשְׂרִים
שֶׁלִּי בַּמִּלְחָמוֹת אָבְדוּ לִי,
הַרְחֵק מִשְּׂדוֹת הַגִּבּוֹרִים!
יָמִים שֶׁל סְעָרָה יָדַעְתִּי,
הָיָה זֶה אָז, בְּגִיל עֶשְׂרִים!
וּבְכָל זֹאת כָּאן הִתְיַפַּחְתִּי:
הוּא מֵת, הַיָּפֶה בַּזְּמַנִּים!
פזמון:
כֵּן, הוּא תָּמִיד יָפֶה, זְמַן הֶעָבָר…
מֵרֶגַע שֶׁהֵם אֵינָם, הֵם סְתַם פְּגָרִים,
אֲנַחְנוּ לַשּׂוֹנְאִים סוֹלְחִים מִכְּבָר:
כָּל הַמֵּתִים הָיוּ נֶחְמָדִים!
בְּזִכְרוֹנֵךְ, כְּשֶׁל צִפּוֹרֶת,
אַתְּ, הַטִּפְּשֹׁנֶת, תִּזָּכְרִי
כְּאַהֲבֹנֶת חֲפוּזֹנֶת,
אַהֲבַת לִבֵּנוּ הַקְּצַרְצָרִית
בִּשְׁנֵי גְּרוּשִׁים וְעוֹד בְּלִי עֹדֶף,
שֶׁלֹּא חָרְגָה מִן הַמִּטָּה.
אַף עַל פִּי כֵן נִבְכֶּה בַּחֹרֶף:
הִיא פָּסָה, הִיא כָּל כָּךְ יָפְתָה.
כֵּן, הוּא תָּמִיד יָפֶה, זְמַן הֶעָבָר…
מֵרֶגַע שֶׁהֵם אֵינָם, הֵם סְתַם פְּגָרִים,
אֲנַחְנוּ לַשּׂוֹנְאִים סוֹלְחִים מִכְּבָר:
כָּל הַמֵּתִים הָיוּ נֶחְמָדִים!
לִי חֲלִיפָה כֵּהָה לָבַשְׁתִּי,
וְגַם פַּרְצוּף שֶׁל אֲבֵלוּת,
וְאֶל מַלְכוּת הַצֵּל הוֹבַלְתִּי,
שַׂק שֶׁל עַצְמוֹת הַבְּלוּת.
הָאָרֶץ לֹא גִּדְּלָה פַּעֲמַיִם
מְנֻוָּלָה גְּדוֹלָה כְּמוֹתָהּ.
עַל אָבְדָנָהּ נִבְכֶּה כִּפְלַיִם,
כְּמוֹ פֶּרַח, הִיא כְּבָר חֲנוּטָה!
כֵּן, הוּא תָּמִיד יָפֶה, זְמַן הֶעָבָר…
מֵרֶגַע שֶׁהֵם אֵינָם, הֵם סְתַם פְּגָרִים,
אֲנַחְנוּ לַשּׂוֹנְאִים סוֹלְחִים מִכְּבָר:
כָּל הַמֵּתִים הָיוּ נֶחְמָדִים!