Hecatombe
מַמָּשׁ בְּשׁוּק הַיְּרָקוֹת,
בִּגְלַל כַּמָּה רָאשֵׁי בְּצָלִים,
נָשִׁים כְּבֵדוֹת וּמוּצָקוֹת
מָרְטוּ זוֹ לְזוֹ תַּ'תַּלְתַּלִים.
מִי בָּרֶגֶל מִי בַּנַּיָּדוֹת,
הַשּׁוֹטְרִים שֶׁשִּׂכְלָם הוּא קָטָן,
בָּאוּ לְהַרְגִּיעַ אֶת הָרוּחוֹת
וּלְחַסֵּל אֶת הַתִּגְרָה.
אָז בְּלִי שׁוּם סִימָנֵי בּוּשׁוֹת,
וְזֶה הֶרְגֵּל מִדּוֹרֵי דּוֹרוֹת –
כְּשֶׁמַּרְבִּיצִים לַמִּשְׁטָרוֹת,
כֻּלָּם מִיָּד בָּאִים לִרְאוֹת,
תַּ'מְשֻׁגָּעוֹת שֶׁבְּלִי מִדָּה
מִתְנַפְּלוֹת עַל הַשּׁוֹטְרִים,
וְהֵן נָתְנוּ, תַּגִּידוּ תּוֹדָה,
מוֹפָע מַצְחִיק וְדֵי מַרְשִׁים.
כְּשֶׁרָאִיתִי תַּ'גִּבּוֹרִים
מִתְמוֹטְטִים בְּכַמֻּיּוֹת,
עָלַצְתִּי לִרְאוֹת שׁוֹטְרִים
בַּעֲרֵמָה יָפָה שֶׁל גְּוִיּוֹת,
וּמֵהַגַּג שֶׁעָלָיו אֲנִי גָּר,
אֲנִי עוֹד מְעוֹדֵד נוֹרָא,
אֶת בְּנוֹת הַשּׁוּק הַבִּרְיוֹנוֹת
בִּצְעָקוֹת: "הִיפּ, הִיפּ! הוּרָה!"
הַמְשֻׁגַּעַת שֶׁבָּהֶן תָּפְסָה רַק
אֶת הַמּוֹשֵׁל אוֹ אֶת הַסְּגָן,
וְצָעֲקָה לוֹ: "תָּמוּת, יָא מַנְיָאק!
מָוֶת לַחֹק! יְחִי בָּלָגָן!"
אַחַת הַבָּנוֹת תָּפְסָה חָזָק
אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל אֵיזֶה שׁוֹטֵר
בְּיַשְׁבָנָהּ הָעֲנָקִי,
שֶׁלָּחַץ אוֹתוֹ כְּמוֹ מַסְגֵּר.
בַּחוּרָה רַבַּת מִשְׁמַנֶּיהָ
חִישׁ פָּתְחָה חֻלְצָתָהּ לִרְוָחָה,
מַצְלִיפָה בְּמַגְלֵב שָׁדֶיהָ
בְּכָל מִי שֶׁלֹּא לְרוּחָהּ.
הֵם נוֹפְלִים, נוֹפְלִים, נוֹפְלִים,
וּלְפִי דַּעַת הַמְּבִינִים,
עֲרֵמָה כָּזֹאת שֶׁל גּוּפִים
הַיָּפָה שֶׁבְּכָל הַזְּמַנִּים!
כְּשֶׁהֵן הֵבִינוּ שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת
קִבְּלוּ תַּ'מָּנָה שֶׁהִגִּיעָה לָהֶם,
אֵלוֹת הַזַּעַם הַנּוֹקְמוֹת
חָזְרוּ לַבְּצָלִים שֶׁלָּהֶן.
אֵלוֹת כָּאֵלֶּה, קָשֶׁה לִי לוֹמַר,
הָיוּ חוֹתְכוֹת בְּרֹב זַעֲמָן
בְּלִי הִסּוּס אֶת אוֹתוֹ הָאֵיבָר,
שֶׁחָסֵר שָׁם, לְרֹב מַזָּלָם! (2)