Pénélope
אַתְּ רַעְיָה מוֹפְתִית, צְרָצַר שֶׁל הַבַּיִת,
אַתְּ חַפָּה מִפְּגָמִים בְּשִׂמְלַת לֵיל כְּלוּלוֹתַיִךְ,
קִשַּׁחַת וְנֻקְשָׁה, פֵּנֵלוֹפֶּה…
הַהוֹלְכָה בְּעִקְבוֹת בַּעֲלֵךְ הַמְאֻשָּׁר?
הַאִם אַף פַּעַם בְּרֹאשֵךְ לֹא עָבְרָה
מַחְשָׁבָה מְפַתָּה וְחוֹלֶפֶת? (2)
מֵאַחֲרֵי וִילוֹנֵךְ, בְּבֵיתֵךְ הַזּוֹכֵר,
מְצַפָּה לְשׁוּבוֹ שֶׁל יוּלִיסֵס הַמְאַחֵר…
שְׁפוּפָה עַל הַנּוּל אַתְּ אַפַּיִם.
בְּעַרְבֵי לֵיל קָרָה וּבְמָרָה שְׁחֹרָה –
אַף פַּעַם לֹא חָלַמְתְּ, דִּמְיַנְתְּ מִטָּה שׁוֹנָה,
לִסְפֹּר כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם? (2)
לֹא בָּא לָךְ מֵעוֹלָם אֵיזֶה רָצוֹן מוֹשֵׁךְ
שֶׁמְּאַהֵב חוֹלֵף יֹאחַז בִּשְׂעָרֵךְ,
שֶׁיְּסַפֵּר אַגָּדָה לְאָזְנַיִךְ? יַנִּיחַ מַרְגָּנִית
בְּגַנֵּךְ הַנִּסְתָּר, תַּפּוּחַ פַּתְיָנִי
מֵעַנְפֵי הַבֻּסְתָּן,
שֶׁיִּפְרֹם בְּיָדָיו לְבָנַיִךְ? (2)
אֵי-פַּעַם לֹא שָׁאַפְתְּ לִפְגֹּשׁ בַּדֶּרֶךְ אֶת
הַקּוּפִּיד הַמַּסְעִיר, מַלְאַךְ הַקַּשָּׁתִים,
יוֹרֶה חֵץ מֻשְׁחָז מִמַּעַל,
שֶׁמְּחַיֶּה תַּ'בָּשָׂר בְּפֶסֶל שַׁיִשׁ קַר,
שֶׁמִּבְּסִיסוֹ יִפֹּל וּצְנִיעוּתוֹ תִּבֹּל,
כַּעֲלֵה תְּאֵנָה שֶׁל הַבַּעַל… (2)
הוֹ, אֵין לָךְ מַה לַּחְשֹׁשׁ מִכַּעַס בַּמְּרוֹמִים,
כִּי אֵין לָךְ שׁוּם סִבָּה לְיַּסֵּר אֶת לִבֵּךְ,
שֶׁדּוֹהֵר לוֹ וּמְדַלֵּג בַּשָּׂדוֹת,
וְעַל זֶה יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה מְחִילוֹת…
זֶה צִדּוֹ הָאָפֵל שֶׁל יֶרַח כְּלוּלוֹת
וְעַל זֶה תְּשַׁלְמִי, פֵּנֵלוֹפֶּה… (2)