La fessée
יָתוֹם וְאַלְמָנָה – מַה יּוֹתֵר מַרְחִימִים?
חֲבֵרִי לַכִּתָּה מֵת לְבַד, עֲרִירִי,
לָעוֹלָם הוּא נָטַשׁ רַעְיָה מְהַמֶּמֶת.
לְבַקֵּר אָז הָלַכְתִּי תַּ'מְיֹאֶשֶׁת לִנְחֹם,
לֹא יָדַעְתִּי כֵּיצַד לְסַיֵּם אֶת הַיּוֹם,
לָהּ אֵרַחְתִּי חֶבְרָה בְּבֵיתָהּ, מוּל הַמֵּת.
דִּמְעוֹתֶיהָ לִמְחוֹת, לְהַשְׁקִיט אֲנָחוֹת,
לָהּ סִפַּרְתִּי בְּדִיחָה וְעוֹד אֶלֶף בְּדִיחוֹת.
כָּל הַטְּרִיקִים כְּשֵׁרִים לְרַפֵּא אֶת הָעֶצֶב…
אֶת מָתְנֶיהָ אָחֲזָה הִיא בִּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל,
הִתְלוֹצַצְנוּ קַלּוֹת, וְהַשֶּׁבַח לָאֵל!
וּכְמוֹ שְׁנֵי לֵיצָנִים הִתְפּוֹצַצְנוּ מִצְּחוֹק.
הַמִּקְטֶרֶת הֵצִיצָה לִי מִן הַזָּ'קֵט,
בִּנְעִימוּת עוֹדְדָה הִיא: "תִּמְצֹצֹ'תָה כָּעֵת,
לָנוּ פְּגָם מוּסָרִי בְּוַדַּאי לֹא יַפְרִיעַ עוֹד,
כִּי אָמְנָם בַּעֲלִי אֶת הַטַּבָּק שָׂנָא,
אַךְ עַכְשָׁו לֹא יַפְרִיעַ לוֹ עָשָׁן לַשֵּׁנָה.
אַךְ הֵיכָן לַעֲזָאזֵל שַׂמְתִּי תַּ'סִּיגַרְיוֹת?"
בַּחֲצוֹת, בְּקוֹלוֹ שֶׁל מַלְאָךְ כֹּה עָרֵב,
הִיא אוֹתִי שָׁאֲלָה אִם אֵינֶנִּי רָעֵב.
"זֶה יַחֲזִיר לִי אוֹתוֹ?" הִיא רָטְנָה, וְהוֹסִיפָה עוֹד:
"אִם בְּסֵדֶר לִהְיוֹת נִתְאַמֵּץ עַד אֵין סוֹף?
מַה דַּעְתְּךָ נְגִיסֹנֶת קַלָּה שֶׁנַּחְטֹף?"
וְזָלַלְנוּ פַּת-עֶרֶב לְאוֹרָם שֶׁל הַנֵּרוֹת.
"תִּסְתַּכֵּל מַה יָפֶה הוּא, נִרְאֶה כְּיָשֵׁן.
בִּטְעָנוֹת לֹא יָבוֹא לִי, לְמַעַן הַשֵּׁם,
אִם נַטְבִּיעַ יָגוֹן בְּמִזְרֶקֶת שַׁמְפַּנְיָה?"
כְּשֶׁרוֹקַנּוּ כְּבָר שְׁנֵי בַּקְבּוּקִים שֶׁל עֲנָק,
"אוֹי, בְּשֵׁם אֱלֹהִים!" שָׂשָׂה הָאַלְמָנָה,
וְאֶל הַקְּרָבוֹת כְּבָר הָיְתָה מוּכָנָה…
"הָעוֹלָם מִדַּרְדֵּר, זֶה אָיֹם, בְּ'חַיַּי".
נֶאֶנְחָה מִתְיַשֶּׁבֶת מַמָּשׁ עַל בִּרְכַּי,
כְּשֶׁהִיא מַדְבִּיקָה לִשְׂפָתַי זוּג שְׂפָתַיִם.
"טוֹב, נִרְגַּעְתִּי עַכְשָׁו, כִּי חָשַׁשְׁתִּי תְּחִלָּה,
שֶׁמִּתַּחַת שְׂפָמְךָ, שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ שִׂמְלָה,
יֵשׁ שָׂפָה שְׁסוּעָה שֶׁאַתָּה כָּאן מַחְבִּיא".
"כָּךְ הִשְׁוֵית אֶת שְׂפָמִי לְכָזֹאת חֲצָאִית?
בִּתְמוּרָה מַגִּיעוֹת לָךְ מַכּוֹת בַּתַּחְתִּית".
מַפְשִׁילִים חֲצָאִית בִּזְרִיזוּת בְּיָד לֹא מְעֻדֶּנֶת,
וּכְדַאי לְהַשְׁלִים הַחוֹבָה בְּקִדָּה,
וְעוֹצְמִים כָּכָה עַיִן אַחַת חֲסוּדָה…
פַאף, הֶחְטִיפָה יָדִי הַנּוֹקֶמֶת מַכָּה!
"אַיי! לִשְׁנַיִם סָדַקְתָּ לִי אֶת הַיַּשְׁבָן!"
הִיא קִטְּרָה, וְחָשַׁשְׁתִּי אוּלַי זֶה מֻגְזָם,
בִּצְנִיעוּת עֲדִינָה זוּג עֵינַיִם הִשְׁפַּלְתִּי.
בְּהֶמְשֵׁךְ הַבְּדִיקָה הִתְבָּרֵר הָעִנְיָן,
שֶׁמַּצַּב הַדְּבָרִים כָּךְ הָיָה כְּבָר מִזְּמַן:
"הַחֲרִיץ שָׁם קַיָּם מִלֵּדָה, שַׁקְרָנִית!"
כְּשֶׁהֵנַפְתִּי יָדִי אָז בְּפַעַם שְׁנִיָּה,
לֹא נָתַן לִי לִבִּי, לִי אָבְדָה אֱמוּנָה,
בְּעִקָּר כְּשֶׁאוֹתִי הַסּוֹרֶרֶת חוֹקֶרֶת:
"שַׂמְתָּ לֵב שֶׁהַתַּחַת שֶׁלִּי מַטְרִיפָה?"
אָז יָדִי הַנּוֹקֶמֶת יָרְדָה לִצְלִיפָה,
הַמַּכָּה הַשְּׁלִישִׁית כְּבָר הָיְתָה לְטִיפָה…
"שַׂמְתָּ לֵב שֶׁהַתַּחַת שֶׁלִּי מַטְרִיפָה?"
אָז יָדִי הַנּוֹקֶמֶת צָנְחָה לִצְלִיפָה,
הַמַּכָּה הַשְּׁלִישִׁית כְּבָר הָיְתָה לְטִיפָה…