La ballade des gens qui sont nיs quelque part
אָכֵן הֵן נְעִימוֹת, הָעֲיָרוֹת הָאֵלֶּה,
כֵּן, כָּל הַמְּקוֹמוֹת, כְּפָרִים וְגַם עָרִים,
טִירוֹת מְבֻצָּרוֹת, חוֹמוֹת חוֹפֵי פֶּלֶא,
אַךְ יֵשׁ לָהֶם חֻלְשֹׁנֶת – שֶׁכְּבָר בָּהֶם גָּרִים.
וְיֵשׁ שָׁם אֲנָשִׁים, תּוֹקְעִים עֵינֵי הָעֵגֶל
בְּבוּז עַל כָּל הַשְּׁאָר, מִגַּג גַּאֲוָתָם,
גֶּזַע לְאֻמָּן עִם כָּל צִבְעֵי הַדֶּגֶל,
הָאֱוִילִים שֶׁנּוֹלְדוּ בְּמָקוֹם דֵּי נֶחְשָׁב. (2)
מְקֻלָּלִים יִהְיוּ, יַלְדֵי מוֹלֶדֶת, הַבָּנִים,
חוֹזְרִים וּמִתְקַבְּצִים בְּצֵל כְּנֵסִיָּתָם,
מַרְאִים מִגְדְּלֵיהֶם, וְאֶת הַמּוּזֵאוֹנִים,
שֶׁתִּתְקַנְּאוּ כֻּלְּכֶם לְמַרְאֵה מוֹלַדְתָּם.
אִם יָצְאוּ מִסֵּט, פָּרִיז וְאִם מֵרוֹמָא,
אוֹ מִקְּצֵה תֵבֵל, אוֹ דָּרוֹמָה מִשָּׁם,
אֲפִלּוּ מֵחֹרִי! הֵם מִתְנַשְּׂאִים בְּלִי אֹמֶר,
הָאֱוִילִים שֶׁנּוֹלְדוּ בְּמָקוֹם דֵּי נֶחְשָׁב. (2)
וְהַחוֹלוֹת שֶׁבָּם הָעֲנֻגּוֹת, בְּנוֹת הַיָּעֵן,
טוֹמְנוֹת אֶת רָאשֵׁיהֶן, הֵם כָּל כָּךְ עֲדִינִים.
וְכָכָה מִתְנַפְּחוֹת, נוֹשְׁמוֹת לְקִרְבֵיהֶן,
בּוּעוֹת סַבּוֹן זַכּוֹת, אֲוִיר פְּסָגוֹת שְׁמֵימִי.
בְּגַאֲוָה נוֹשְׂאוֹת אֶת צַוְּארֵיהֶן לְמַעְלָה,
בַּסּוֹף הֵן בְּטוּחוֹת שֶׁהַגְּלָלִים הֵם מִזָּהָב
כּוֹלֵל שֶׁל סוּס הָעֵץ, וּבָן מְקַנְּאִים כֻּלָּם,
מְאֻשָּׁרִים שֶׁנּוֹלְדוּ בְּמָקוֹם דֵּי נֶחְשָׁב. (2)
זֶה לֹא סְתַם מָקוֹם, אֵיפֹה שֶׁהֵם נוֹלְדוּ,
עַל כָּל הַמִּסְכֵּנִים מְאֹד נִכְמַר לִבָּם,
חַסְרֵי הַמַּזָּלִים, אֲשֶׁר לִסְבֹּל נוֹעֲדוּ
כִּי לֹא יָדְעוּ לִבְחֹר אֶת עִיר הוּלַדְתָּם.
וּכְשֶׁמֵּקִיץ הַקֵּץ עַל הָאֹשֶׁר הָרָעוּעַ,
כְּנֶגֶד הַזָּרִים שֶׁבֶּטַח הֵם בַּרְבָּרִים,
יוֹצְאִים מֵהַמִּגּוּן בַּמִּלְחָמָה לִגְוֹעַ
הָאֱוִילִים שֶׁנּוֹלְדוּ בְּמָקוֹם דֵּי נֶחְשָׁב. (2)
אֵלִי, הוֹי כַּמָּה טוֹב הָיָה בְּזוֹ הָאָרֶץ,
לוּלֵא הָיָה בָּהּ עַם כָּזֶה לֹא מַתְאִים.
הַגֶּזַע הַמַּרְגִּיז, פּוֹרֵץ בְּכָל הַמֶּרֶץ,
גֶּזַע הַכְּסִילִים הַגֵּאִים בְּמוֹצָאָם.
כַּמָּה שֶׁהַחַיִּים הָיוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר יָפִים
לוּלֵא אֶת הָאֱוִילִים הַנָּ"ל בָּרָאתָ לַשָּׁוְא,
אוּלַי הֵם הוֹכָחָה לְכָךְ, שֶׁאֵינְךָ קַיָּם, אֵלִי,
מְאֻשָּׁרִים שֶׁנּוֹלְדוּ בְּמָקוֹם דֵּי נֶחְשָׁב. (2)