Il suffit de passer le pont
רַק צָרִיךְ תַּ'גֶּשֶׁר לַחֲצוֹת,
מִיָּד מַתְחִילָה הַרְפַּתְקֹנֶת,
וְנֵלֵכָה בַּטֶּבַע לִצְפּוֹת,
רַק תִּתְּנִי לִתְפֹּס בַּשִּׂמְלֹנֶת.
הַדֶּשֶׁא מָתוֹק בָּאָבִיב…
נַשְׁלִיךְ חִישׁ מַהֵר כַּפְכַּפֵּינוּ,
וְקַלִּים כְּמוֹ כָּל הַגְּדָיִים,
נְדַלֵּג לְקוֹל עִנְבָּלֵינוּ!
דִּין-דִּין-דּוֹן, צַלְצֵל, פַּעֲמוֹן,
לְאָשְׁרֵנוּ הַמִּתְעוֹרֵר,
דִּין-דִּין-דּוֹן, שִׁלַּמְתִּי הָמוֹן:
לְשַׁחֵד תַּ'פַּעֲמוֹנֵר.
שִׂמְלָתֵךְ תִּתְּנִי לִי לִצְבֹּט,
בְּאֹשֶׁר נָרוּץ עַל הַדֶּשֶׁא.
רַק צָרִיךְ תַּ'גֶּשֶׁר לַחֲצוֹת,
וְאָנוּ נִקְטֹף אֶת הָאֹשֶׁר.
מִכָּל הַפְּרָחִים שֶׁסְּבִיבִי
אֲנַחֵשׁ אֶת מִי תַּעֲדִיפִי:
לֹא פְּרָגִים, תּוֹדָה לְאֵלִי!
אֶלָּא אַךְ וְרַק תָּ'רַקֶּפֶת,
שֶׁנֶּחְבֵּאת לָהּ אֶל הַסְּלָעִים.
הִיא כְּמוֹ קְטִיפָה, כְּמוֹ לֶחְיֵךְ.
כְּשֶׁאֶקְטֹף אוֹתָהּ – תִּשְׁמְרִי,
"לֹא אָהַבְתִּי אֶלָּא אוֹתָךְ!"
דַּי אֶת רֶגַע הַחֲלוֹף לַחֲווֹת,
מִיָּד אָז אֶפְשָׁר לִ'שְׁתַּגֵּעַ,
בְּשִׂמְלָתֵךְ שׁוּב לֶאֱחֹז,
בְּתַחֲרָתֵךְ אֲנִי שׁוּב נוֹגֵעַ.
קְצָת שִׁחַדְתִּי אֶת הָרוֹעֶה
כְּדֵי שֶׁיְּנַגֵּן שַׁחְרֵנוּ
לִבָּתִי, אָז בְּלִי שֶׁמֶץ יִרְאָה,
נְדַלֵּג שָׁם כְּמוֹ גְּדָיֵינוּ.
עַל הַדֶּשֶׁא אַתְּ תִּרְקְדִי,
בִּבְשָׂרֵךְ הַקּוֹץ פֹּה יַחְדֹּר.
אַל תִּבְכִּי, אוֹצָרִי, מַחְמַדִּי,
בְּשִׁנַּי תַּ'קּוֹץ לָךְ אֶשְׁלֹף!
לֹא צָרִיךְ דָּבָר לְהַסְתִּיר,
נוּכַל לֶאֱהֹב כָּאן בְּנַחַת,
וּמוּטָב אִם זֶה חֵטְא כֹּה אַדִּיר,
אֶל הַשְּׁאוֹל אָז נַגִּיעַ בְּיַחַד!
רַק צָרִיךְ תַּ'גֶּשֶׁר לַחֲצוֹת,
בַּשִּׂמְלָה רַק תִּתְּנִי לִי לִתְפֹּס…
רַק צָרִיךְ תַּ'גֶּשֶׁר לַחֲצוֹת,
בַּשִּׂמְלָה רַק תִּתְּנִי לִי לִתְפֹּס…