שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁשָּׁטְפוּ אֶת קַעֲרָתָם בְּמַעְיָן נוֹבֵעַ
הִבְחִינוּ בְּעַקְרָב שֶׁנָּפַל לַמַּיִם וְהֵחֵל טוֹבֵעַ.
אַחַד הַנְּזִירִים שָׁלָה אֶת הָעַקְרָב מִיָּד
וְהֵנִיחוֹ בַּעֲדִינוּת עַל הַגָּדָה בַּצַּד.
תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ הָעַקְרָב עָקַץ אוֹתוֹ.
כְּשֶׁהַנָּזִיר חָזַר לִשְׁטֹף אֶת קַעֲרָתוֹ,
שׁוּב נָפַל הָעַקְרָב לַמַּיִם,
וְהַנָּזִיר הִצִּיל אוֹתוֹ (כְּבָר פַּעֲמַיִם)
וְשׁוּב עָקַץ הָעַקְרָב אֶת מַצִּילוֹ.
אָז פָּתַח חֲבֵרוֹ שֶׁל הַמַּצִּיל וּשְׁאָלוֹ:
„לָמָּה תִּתְעַקֵּשׁ לִמְשׁוֹתוֹ מִן הַבֹּץ,
כְּשֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁטִּבְעוֹ הוּא לַעֲקֹץ?"
„כִּי הֲרֵי", עָנָה הָרִאשׁוֹן, „רָאִיתָ בַּעֲלִיל
שֶׁהַטֶּבַע שֶׁלִּי – הוּא לְהַצִּיל".