בְּאֶמְצַע הַשָּׂדֶה נִשְׁמַע קוֹל רַעַם,
וּלְפֶתַע הֵחֵלּוּ לָרֶדֶת גִּשְׁמֵי זַעַם.
הָכֹּל הֵחֵלּוּ לִבְרֹחַ עַל נַפְשָׁם,
לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא מַחֲסֶה לְעַצְמָם
חוּץ מֵאָדָם מְשֻׁנֶּה אֶחָד,
שֶׁהִתְחִיל לָלֶכֶת לְאַט-לְאַט.
„מַדּוּעַ אֵינְךָ רָץ עַכְשָׁו?"
שׁוֹאֵל אוֹתוֹ אֶחָד מֵחֲבֵרָיו.
עוֹנֶה הָאִישׁ בְּחִיּוּךְ כְּמוֹ-תָּמִים:
„כִּי הַגֶּשֶׁם הַזֶּה יוֹרֵד גַּם מִלְּפָנִים!"
לֶקַח מְאַלֵּף טָמוּן בַּסִּפּוּר הֶחָכָם:
יֵשׁ דְּבָרִים – שֶׁאֵין טַעַם לָצֵאת וּלְהִלָּחֵם נֶגְדָּם.