LE RAT DE VILLE ET LE RAT DES CHAMPS

יוֹם אֶחָד עַכְבַּר הָעִיר
הִזְמִין לוֹ אֶת עַכְבַּר הַנִּיר
בְּנִימוּס כְּשֶׁל אַבִּיר
לִשְׁיָרִים מִצִּפּוֹר שִׁיר.

עַל שָׁטִיחַ שֶׁל קִילִים
נֶעֶרְמוּ הַתַּבְשִׁילִים –
קַל לְדַמְיֵן אֶת הַחַיִּים
שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי הָרֵעִים.

הַמִּשְׁתֶּה הָיָה מוּכָן,
כְּלוּם לֹא חָסַר מִן הַשֻּׁלְחָן,
אַךְ מִי קִלְקֵל הַחֲגִיגָה
כְּשֶׁהָיְתָה כְּבָר בַּפִּסְגָּה?
מִפִּתְחוֹ שֶׁל הָאוּלָם
רַעַשׁ אֶת אָזְנָם צָרַם.
הָעִירוֹנִי – הוֹפּ! הִתְפַלֵּחַ,
וְכֵן עָשָׂה גַּם הָאוֹרֵחַ.

חָלַף הָרַעַשׁ. עַכְבָּרֵינוּ
מִהֲרוּ לְהִתְאוֹשֵׁשׁ:
בּוֹא, אָמַר אֶזְרַח עִירֵנוּ,
נְחַסֵּל אֶת צְלִי הָאֵשׁ.

– רַב לִי, רַב, כָּךְ בֶּן הַכְּפָר,
לַאֲרוּחָתִי בּוֹא נָא מָחָר.
אָמְנָם אֵין אֶצְלִי, אָחִי,
מַטְעַמִּים מִבֵּית מְלָכִים,

אַךְ אֶת שֶׁלִּי הָאֲרוּחִית
שׁוּם דָּבָר שָׁם לֹא יַשְׁחִית.
שָׁלוֹם, אִם כֵּן, אֲבוֹי לַנַּחַת
שֶׁיַּהַרְסֶנָּה – זֶה הַפַּחַד!