Le Déserteur / Boris Vian

נָשִׂיא מְאֹד נִכְבָּד,
כּוֹתֵב לְךָ מִכְתָּב,
תִּקְרָא אוֹתוֹ עַכְשָׁו,
גַּם אִם זְמַנְךָ מוּעַט.

קִבַּלְתִּי צַו אִישִׁי
וּבְלָשׁוֹן צְבָאִית
לָצֵאת אֶל הַחֲזִית
עַד עֶרֶב יוֹם שְׁלִישִׁי.

נָשִׂיא נִכְבָּד שֶׁלִּי
לָזֹאת אֵינִּי מוּכָן,ְ
זוֹ לֹא מַטְּרַת חַיַּי
לַהֲרֹג בָּאֻמְלָלִים.

אָז אַל תִּכְעַס עָלַי,
אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד,
הַחְלָטָתִי סוֹפִית,
אֲנִי עוֹרֵק וְדַי.

מִיּוֹם הֻלַדְתִּי,
רָאִיתִי בְּמוֹת אָבִי,
וְאֶת אַחַי עוֹזְבִים,
וִילָדַי בּוֹכִים.

אִמִּי סָבְלָה כָּל כָּך,
עַכְשָׁו בְּתַכְרִיכִים,
לוֹעֶגֶת לַתּוֹלָעִים.
וּלִפְגָזֵי תּוֹתַּח,בְּעֵת מָאֲסָרִי
גָּנְבוּ לִי אֶת אִשְׁתִּי,
סִילְקוּ אֶת נִשְׁמָתִי,
וְגַּם אֶת עֲבָרִי.

מָחָר לָקּוּם אַשְׁכִּים,
וְאָז אֶטְרוֹק תַּ'דֶּלֶת
עַל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה
אֵצֵא אֶל הַדְּרַכִים.

אֶת צַעֲדִי אֶשָּׂא,
בְּכָּל שְׁבִילֵי צָרְפַת,
מִבְּרִיטָנִי וְעַד לְנַנְט,
וּלְכָל אִישׁ אֶקְרָא:

סָרְבוּ לִפְקוּדָה,
סָרְבוּ בְּרֹב חָכְמָה,
אַל תֵּצְאוּ לַמִּלְחָמָה,
סָרְבוּ לִצְעָדָה.

אִם מַקִּיזִים פֹּה דָּם,
תִתְרֹם אֶת זֶה שֶׁלְּךָ,
מַטִּיף שֶׁכְּמוֹתְךָ,
נָשִׂיא מְאֹד נִכְבָּד.

וְאִם אוֹתִי תִּרְדֹּף,
תּוֹדִיעַ לַשּׁוֹטְרִים
שֶׁלֹּא אַחֲזִיק אֶקְדָּח,
וּבִי יוּכְלוּ לִירוֹת.