בְּמֵי מַעְיָן צְלוּלֵי הַבְּדֹלַח
נִשְׁקְפָה בָּבוּאָתוֹ לִצְבִי רַךְ.
לְפָאֵר קַרְנָיו הַלֵּל שָׁלַח,
וְרַק בְּקֹשִׁי רַב יָכֹל
מַרְאֵה רַגְלָיו הַדַּקִּיקוֹת לִסְבֹּל.
הִתְבּוֹנֵן בָּהֶן אוֹבְדוֹת, מְרַצְּדוֹת בַּמַּיִם,
אֵיזֶה הֶבְדֵּל עָצוּם, אָמַר, בֵּין הָרֹאשׁ לָרַגְלַיִם!
שָׁקַע בִּדְאָבָה גְּדוֹלָה, מְעַיֵּן בַּצְּלָלִיּוֹת:
מִצְחִי נוֹשֵׂא אֶת הֲדָרִי מֵעַל לַצַּמָּרוֹת,
אַךְ רַגְלַי לִי לֹא יָבִיאוּ שֶׁמֶץ שֶׁל כָּבוֹד.

עוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מִפִּי הַצְּבִי נִפְלַט,
וְכֶלֶב צַיִד הֶחֱרִידוֹ לְחַפֵּשׂ מִפְלָט.
בְּחֵיק הַיְּעָרוֹת כְּעָלֶה נִרְדָּף יִשְׁעַט,
סְבַךְ קַרְנָיו בַּסְּבַךְ נִלְכַּד,
יַעַצְרֶנּוּ בַּאֲשֶׁר יִמְעַד הוּא,
יְעַכֵּב אֶת מִי שֶׁלְּשָׁרְתוֹ נוֹעֲדוּ,
אֶת אֵלֶּה הָרַגְלַיִם, שֶׁבָּהֶן תְּלוּיִים חַיָּיו.

אֲזַי עַד אַרְגִּיעָה חָזַר בּוֹ מִדְּבָרָיו,
וְקִלֵּל אֶת הַקַּרְנַיִם
שֶׁבְּכָל שְׁנוֹתָיו חֲנָנוּהוּ הַשָּׁמַיִם.

***
נִתְפַּעֵל מִן הַיָּפֶה, וְהַמּוֹעִיל – נְבַזֶּנּוּ,
אֲבָל לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הַיָּפֶה הוּא שֶׁבְּעוֹכְרֵינוּ.
זֶה הַצְּבִי קַל הָרַגְלַיִם בִּמְשָׁרְתָיו מָאַס,
הֶעֱרִיץ אֶת קַרְנָיו – שֶׁבְּעֶטְיָן נִתְפַּס.