Annabel Lee
מִלִּפְנֵי עִדָּנִים וְשָׁנִים זֶה קָרָה,
בְּמַלְכוּת עַל הַיָּם הַגַּלִּי,
שָׁם חָיְתָה נַעֲרָה, תַּמָּה וּבָרָה,
וּשְׁמָהּ הָיָה אַנַּבֶּל-לִי;
וְאַחַת הִיא אִוְּתָה לָהּ, אוֹתָהּ נַעֲרָה –
לֶאֱהֹב וְלִהְיוֹת רַק שֶׁלִּי.
יֶלֶד הָיִיתִי, יַלְדָּה הִיא הָיְתָה,
בַּמַּלְכוּת עַל הַיָּם הַגַּלִּי;
אַךְ אָהַבְנוּ אָהוֹב מִכָּל אַהֲבָה –
אֲנִי וְאַנַּבֶּל-לִי;
אַהֲבָה כֹּה עַזָּה, שֶׁשַּׂרְפֵי הַמָּרוֹם
חָמְדוּ אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלִּי.
וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁלִּפְנֵי עִדָּנִים
בַּמַּלְכוּת עַל הַיָּם הַגַּלִּי,
יָצְאָה רוּחַ מֵעָב, וְהִקְפִּיאָה לָמוּת
אֶת יָפָה לִי, אֶת אַנַּבֶּל-לִי.
וּבָאוּ קְרוֹבֶיהָ, בְּנֵי הַיֻּקְרָה,
וְנָטְלוּ גּוּפָתָהּ מֵאֶצְלִי,
וּסְגָרוּהָ לָנֶצַח בְּבֵית קְבוּרָה
בַּמַּלְכוּת עַל הַיָּם הַגַּלִּי.
לֹא יָדְעוּ כְּאָשְׁרֵנוּ שְׂרָפִים בַּמָּרוֹם
וְקִנְאָה הִתְקַנְּאוּ בָּהּ וּבִי –
כֵּן! – זוֹ הַסִּבָּה (וְיוֹדְעִים זֹאת הַיּוֹם,
בַּמַּלְכוּת עַל הַיָּם הַגַּלִּי)
שֶׁבִּשְׁחוֹר לֵיל מֵעָב, גָּחָה רוּחַ נָקָם
שֶׁהִקְפִּיאָה אֶת אַנַּבֶּל-לִי.
אַךְ אַהֲבָתֵנוּ חָזְקָה מִכֻּלָּם
שֶׁהָיוּ מֵאִתָּנּוּ בּוֹגְרִים
וְרָבְתָה חָכְמָתָם מִשֶּׁלִּי.
וְלֹא הַשְּׂרָפִים שֶׁבִּשְׁמֵי הַמָּרוֹם,
לֹא שֵׁדֵי אֹפֶל, שׁוֹכְנֵי הַגַּלִּים,
יוּכְלוּ לְהַפְרִיד מֵעַתָּה עַד עוֹלָם
נִשְׁמָתִי – מִשֶּׁל אַנַּבֶּל-לִי.
כִּי לְבָנָה לֹא תָּאִיר בְּלִי חֲלוֹם בִּי תָּעִיר
עַל יָפָה לִי, עַל אַנַּבֶּל-לִי;
וְכוֹכָב לֹא יָאִיר בְּלִי שֶׁאוֹר לִי יַזְהִיר,
אוֹר עֵינֶיהָ שֶׁל אַנַּבֶּל-לִי;
כָּךְ, לְעֵת לֵיל-כּוֹכָב, לְצִדָּהּ שׁוּב אֶשְׁכַּב
שֶׁל חַיַּי, יָפָתִי, כַּלָּתִי, שֶׁאֹהַב,
בְּקִבְרָהּ עַל הַיָּם הַגַּלִּי,
נוּחָתָהּ בְּהֶמְיַת הַגַּלִּים.