הַשֵׁיח' אִבְּרַאהִים אַ-דַּסוּקִי אָמַר:

מִי שֶׁאֵין לוֹ רַחֲמִים עַל בְּרִיוֹתָיו שֶׁל הָאֵל
לֹא יַעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת הָעֲלִיָּה שֶׁל הָאֵל יִתְעַלֶּה.
סֻפַּר כִּי כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם רוֹעֶה,
לֹא הָיָה מַכֶּה בַּמַּקֵּל אַף אַחַת מִבְּנוֹת צֹאנוֹ;

לֹא הָיָה מַרְעִיבָן וְלֹא הָיָה פּוֹגֵעַ בָּן.
כְּשֶׁרָאָה הָאֵל אֶת מִדַּת חֶמְלָתוֹ עַל צֹאן יִתְרוֹ,
שָׁלַח אוֹתוֹ כְּנָבִיא וְשָׂם אוֹתוֹ לְבֶן שִׂיחוֹ
וּלְרוֹעֶה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָךְ נוֹשַׁע מְשִׁיחוֹ.

***

מִי שֶׁהַבְּרִיּוֹת חֲבִיבִים עָלָיו
וְהוּא חוֹמֵל עֲלֵיהֶם בַּלֵּבָב
(שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָאַכְזָרִים),
יַעֲלֶה – בְּמַעֲלוֹת הַגְּבָרִים.