חֲבוּרָה שֶׁל שְׁלוֹשִׁים אִישׁ וְיוֹתֵר
נִפְגְּשָׁה בַּכְּפָר הַסָּמוּךְ לְרַי, בְּהֶסְתֵּר.
וְהָיוּ כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם שֶׁבְּכֵלָם
כּה סְפוּרוֹת, עַד שֶׁלֹּא הִסְפִּיקוּ לְכֻלָּם.
בָּצְעוּ אֶת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם לִפְרוּסוֹת,
כִּבּוּ אֶת אוֹר הַמְּנוֹרָה וְיָשְׁבוּ לִסְעד.
כַּאֲשֶׁר קָמוּ, רָאוּ עֵינֵיהֶם
שֶׁלֶּחֶם הָענִי שֶׁלָּהֶם – נוֹתַר שָׁלֵם.
***
אִישׁ לֹא נָטַל מֵהַלֶּחֶם פֵּרוּר כָּזֶהוּ,
כִּי כָּל אֶחָד מֵהֶם – הֶעֱדִיף אֶת רֵעֵהוּ.