וְזֶה הַדָּבָר שֶׁהֵבִיא לִתְשׁוּבָתוֹ שֶׁל בִּשְׁר אֶל-חַפִי הַנַּעֲלֶה:
יוֹם אֶחָד הוּא מָצָא עַל אֵם הַדֶּרֶךְ הָעֲמוּסָה,
תַּחַת רַגְלֵי הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, פִּסַּת נְיָר רְמוּסָה
וְעָלֶיהָ כָּתוּב שֵׁם הָאֵל יִתְעַלֶּה.
לָקַח אוֹתָהּ, קָנָה בְּדִירְהַם מִינֵי בְּשָׂמִים,
בִּשֵּׂם בָּהֶם אֶת פִּסַּת הַנְּיָר הַתָּמִים
וְהֵנִיחָהּ בְּסֶדֶק בְּקִיר
הַמִּסְגָּד שֶׁלְּפָנִים מֵחוֹמַת הָעִיר.
וּכְאִלּוּ בַּחֲלוֹם רָאָה קוֹל דּוֹבֵר אוֹמֵר לוֹ בְּחִבָּה:
בִּשְׁר, אַתָּה בִּשַּׂמְתָּ אֶת שְׁמִי בְּטוּבְךָ,
וַאֲנִי אֲבַשֵּׂם אֶת שִׁמְךָ
בָּעוֹלָם הַזֶּה – וּבָעוֹלָם הַבָּא.