פרק מהספר

בסתיו 91' החל האביב החדש של יצחק רבין. אז ניתן האות לתחילת המרוץ לבחירות המקדימות במפלגת העבודה, הבחירות שיקבעו מי יעמוד בראש התנועה ומי ירכיב את הממשלה אם העבודה תנצח. זה היה הצ'אנס האמיתי של רבין. פרס שלט במרכז המפלגה ורבין ניגף לפניו בכל פעם שהעניינים הגיעו להכרעה בהרמת ידיים במרכז. עכשיו התפקדו מאה חמישים אלף איש למפלגה והם אלה שיכריעו. ידידי איתן הבר, שהיה אחראי במודע ובעבודה רבת שנים לבניית הדימוי המאוד חיובי של רבין, שאל אותי אם אני מוכן לתרום מכשרוני ולסייע לרבין. אמרתי כן והגעתי ללשכת רבין בקריה. אחרי 15 שנה (להוציא השנים שכיהן כשר-ביטחון) שבהן שהה רבין במדבר האופוזיציוני הכפול, גם בכנסת וגם בתוך המפלגה, היו בלשכתו בקריה רק מתי מעט ששמרו לו אמונים. היה שם איתן הבר, שכעיתונאי ידיעות אחרונות לא יכול להיות מעורב והיה רק ידיד מייעץ, היה שם שמעון שבס, עוזרו היחיד של רבין שהקדיש שמונה שנים מחייו למשימה אחת ויחידה – להחזיר את רבין לראשות הממשלה, בייגה שוחט ואפרים סנה, שנטלו על עצמם את תפקיד הארגון וההסברה, וכן היו שם דני קורן, שקיבלני במאור פנים, ניבה לניר, יעקב צור שהלך עם רבין במדבר, ופואד – בנימין בן אליעזר, שמהרגע שהימר על רבין היה הניצחון שלו הדבר החשוב ביותר בעיניו.

האסטרטגיה שגיבשנו אפרים סנה ואני היתה פשוטה ביותר: רבין הוא הסיכוי היחיד של מפלגת העבודה לחזור לשלטון. חתך קהל הבוחרים בגודל של 150 אלף איש אינו שונה מהחתך של העם. סקרים סודיים הראו שבקרב הבוחרים במפלגת העבודה, בדיוק כמו בקרב העם, האהדה לרבין עולה הרבה על האהדה לפרס.

התחלתי לחשוב על הסיסמה.

האסוציאציה הראשונה שעלתה במוחי היתה כמובן השיר "נאצר מחכה לרבין" אבל היא היתה שייכת לעבר והיה בה היבט שלילי. היא גם לא שירתה את האסטרטגיה. בפגישת הצוות שדן על הסיסמה התגבש הכיוון שהציע יעקב צור, "עם רבין אפשר לנצח". אני התעקשתי על הביטוי "רק", ושייפתי את הסיסמה הסופית – "רק עם רבין ננצח" – שאותה גם עיצבתי גרפית בשילוב של דגל כחול-לבן, כשהשם רבין כתוב באדום שידבר את החברים הוותיקים של מפלגת העבודה. כשהצגתי את העיצוב של הסיסמה לרבין, אמרתי לו כי חוץ מהשילוב של הדגל הלאומי עם הצבע האדום אלה גם הצבעים שלו עצמו: עיניים כחולות ושיער ג'ינג'י (לא הזכרתי את צבע הפנים…). "גם אתה ג'ינג'י ויש לך עיניים כחולות", אמר רבין. "אבל הסיסמה מתאימה במקרה זה דווקא לך", עניתי.

לסיסמה היו כל המעלות הנדרשות מסיסמת בחירות. המעלה העיקרית שבהן: היא היתה בעצם האסטרטגיה. מה שהבינו חברי המפלגה היה: רק עם רבין נגיע לשלטון ועם פרס נשאר באופוזיציה. היה בסיסמה גם חידוש מרענן. בפעם הראשונה דיברה הסיסמה בלשון בני אדם – פשוטה, ישירה ומובנת שלא כדרך הסיסמאות המסורבלות של המערך בעבר.

בליל הניצחון של רבין בפריימריס ניגש אלי כל אחד מחברי המטה וכל אחד אמר בתורו, הסיסמה "רק עם רבין ננצח" עשתה את העבודה. הטקטיקה היתה אחת – להעביר את המסר כמה שיותר מהר לכמה שיותר אנשים, ליצור סחף גואה והולך של הצטרפות "שמות" למחנה רבין וללכת יש לקו המטרה בלי "לעלות על מוקשים" שיניחו אנשי פרס. ואכן במהלך מערכת הבחירות לפריימריס נערכו כמה וכמה דיונים איך להגיב על כל מיני טריקים ומעללים שיצרו אנשי פרס. בכל דיון כזה במטה הזכרתי תמיד את הקו האסטרטגי – ללכת יש למטרה ולא להתעסק עם "מארבים" שיסיטו אותנו מהדרך.

לפי חוקת המפלגה נאסר על המועמדים להסתייע ביועצים מקצועיים בתשלום או אף חינם. פתרתי את הבעיה בכך שהתפקדתי כחבר במפלגת העבודה. עשיתי זאת גם בגלל שהאמנתי שהעבודה מחדשת את פניה והניצחון של רבין ישנה את הכיוון של המדינה. לבד מהסיסמה "רק עם רבין ננצח" מכרתי לרבין עוד שני רעיונות. הראשון, שימוש מאסיבי במלה "תקווה". "אם תשתמש בה הרבה היא בסוף תידבק אליך". רבין אימץ את הרעיון והשתמש במלה הזאת רבות גם במערכת הבחירות וגם בכנסת.

הביטוי השני שהצעתי לרבין היה "צריך לשנות את סדר היום הלאומי". רבין הוא ניסוחאי בפני עצמו (נפולת של נמושות, הפודל של פרס, התרגיל המסריח וכו'). הוא אימץ את הרעיון במלים שלו – "צריך לשנות את סדר העדיפויות הלאומי", שהפך לסיסמה ולדרך של הממשלה החדשה עם כינונה ממחרת הבחירות.

העברית המדוברת של רבין כבדה ומסורבלת. ההגייה (אמנם) לפעמים מזעזעת מבחינה דקדוקית וההטעמה שלו (אינטונציה) אינה נובעת מסדר המלים במשפט – הוא נוטה להדגיש דווקא את מלות היחס. מקורה של תכונה זו כנראה בבית-הספר היסודי, שלא הקפיד על הגייה נכונה ועל קריאה בקול רם. למרבה הפלא, כל הדברים האלה דווקא מקנים לרבין אמינות גדולה מאוד בעיני עם המהגרים בישראל שרובו דובר בשגיאות, ועברית מוקפדת ומצוחצחת מתפרשת בעיני רבים כהתנשאות.

רבין עשה דבר חשוב נוסף. הוא נפתח אל ההמונים. הוא הופיע בשווקים, במימונה, בעצרות-עם ובסניפים. הוא שחרר חיוכים והעיתונים, שאהבו את זה, דיברו על רבין החדש.

השינוי הזה הוסיף לרבין נקודות במערכת הבחירות הכללית.

בבוקר יום הבחירות המקדימות (פריימריס) באתי ללשכה של רבין בקריה ומצאתי אותו יושב לבד. שהיתי עימו כשעה עד שיצא לסיבוב בקלפיות. כיוון שידעתי שרבין ינצח, הבנתי שאלה השעות האחרונות שבהן הוא יהיה באמת לבד. עם התוצאות הראשונות, התחילו לזרום למטה אנשים מכל רחבי הארץ. חדרו של רבין הלך והתמלא אנשים עד אפס מקום יחד עם העלייה בספירת הקולות.

הניצחון של רבין במקדימות בישר את המהפך שחל בבחירות לכנסת ב-23 ביוני 92'. במערכת הבחירות של העבודה לצערי לא נטלתי חלק בגלל מאבקי כוחות ביזאנטיים בחצרו של רבין.

בסדרת כתבות הניצחון של שמעון שבס בעיתונים לאחר ניצחונו של רבין בבחירות, נשאל שבס אם הוא זה שהמציא את הסיסמה "רק עם רבין ננצח". "כן. זה אני", השיב בצניעות.

שבועיים אחרי הבחירות הגיע לתיבת הדואר שלי מכתב מרבין. במעטפה היה כרטיס קטן ועליו בכתב יד:

לראובן וימר

תודה מעומק הלב

יצחק רבין

הייתי אחד מאלפי המאושרים שזכו בכרטיס זה. אני חושב שאשמור עליו.