אִישׁ אֶחָד נָשָׂא אִשָּׁה יָפָה,
וּבְטֶרֶם לְקָחָהּ לְבֵיתוֹ אֲשֶׁר בַּכְּפָר
פָּגְעָה בָּהּ מַחֲלַת הָאֲבַעְבּוּעוֹת,
וְנִהְיוּ פָּנֶיהָ כְּעוּרוֹת מְאֹד.
אָמַר לָהּ הָאִישׁ: אַלְלַי
הִנֵּה חָלִיתִי בְּעֵינַי!
וּלְאַחַר זְמַן אָמַר לָהּ:
הִתְעַוַּרְתִּי, זֶה מֵאַלְלָה.
הוּא נְשָׂאָהּ לוֹ לְאִשָּׁה,
שֶׁהֲרֵי הוּא לֹא רוֹאֶה אֶת הַבּוּשָׁה.
לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה מֵתָה עָלָיו,
וְהָאִישׁ פִּתְאוֹם פָּקַח אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו.
נָהֲרוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי הַכְּפָר
וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ לְפֵשֶׁר הַדָּבָר.
– לֹא אִבַּדְתִּי אֶת מְאוֹר עֵינַי אָז וְעַכְשָׁיו.
רַק הִתְחַזֵּיתִי כְּעִוֵּר – לְבַל תִּתְעַצַּב.