ר' שְׁלֹמֹה יוֹסֵף, תֵּל-אָבִיבִי מִן הַמְּעֻלִּים,
עָמַד לְיַד הַכַּסְפּוֹמָט וּמָשַׁךְ אֶלֶף שְׁקָלִים.
עַד שֶׁיִּפְלֹט הַמַּכְשִׁיר אֶת הַמְּרַשְׁרְשִׁים,
עָמַד לוֹ וְהִרְהֵר בְּכַמָּה סְפָרִים חֲדָשִׁים.

שָׁקוּעַ בַּהֲמוֹן רַעְיוֹנוֹתָיו, הָלַךְ מִן הַכַּסְפּוֹמָט
בְּלִי לִטֹּל אֶת הַכֶּסֶף. גַּנָּב שֶׁאָרַב מִן הַצַּד,
עָט עַל הַמְּזֻמָּנִים, חָטַף אוֹתָם וְנִמְלַט.
עָמַד רַבִּי שְׁלֹמֹה וְקָרָא אַחֲרָיו בִּבְהָלָה:

הֶפְקֵר! הֶפְקֵר! מִתְּחִילָּה עַד גְּמִירָא!
(כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל הַגַּנָּב בַּעֲבֵרָה)
וּמִמִּי לָמַד רַבִּי שְׁלֹמֹה לְהַצִּיל אֶת הַגַּנָּב הַזָּרִיז?
מֵרַבִּי זְאֵב ווֹלְף מֵהָעִיר זַבָּרִיז.

מְסֻפָּר שֶׁבְּאַחַד הַלֵּילוֹת חָדְרוּ גַּנָּבִים
לְבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי זְאֵב ווֹלְף וּשָׂמוּ בַּכֵּלִים
מָה שֶׁהָיָה בַּבַּיִת וְנִזְדַּמֵּן לְיָדָם.
הַצַּדִּיק רָאָה זֹאת מֵחַדְרוֹ וְלֹא הִפְרִיעַ בַּעֲדָם.

כְּשֶׁגָּמְרוּ מַעֲשֵׂיהֶם לָקְחוּ עִמָּהֶם בֵּין הַשְּׁאָר כַּד
שֶׁבּוֹ הֻשְׁקָה קֹדֶם לָכֵן חוֹלֶה קָשֶׁה אֶחָד.
רַבִּי זְאֵב רָץ אַחֲרֵיהֶם. אֲנָשִׁים טוֹבִים! קָרָא,
עִצְרוּ לְרֶגַע וְהִזָּהֲרוּ מִפְּנֵי דָּבָר נוֹרָא!

כָּל מָה שֶׁמְּצָאתֶם אֶצְלִי רְאוּ כְּשֶׁלָּכֶם,
וּדְעוּ שֶׁעֵינִי כְּלָל אֵינָה צָרָה בָּכֶם,
אֲבָל בְּכַד זֶה, הֲרֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם,
עֲלֵיכֶם לִנְהֹג זְהִירוּת בְּכָל כֹּחֲכֶם.

בַּכַּד הַזֶּה דְּבוּקָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל חוֹלֶה,
וְאַתֶּם עֲלוּלִים לְהִדָּבֵק בְּמָה שֶׁיַּעֲלֶה.
מֵאָז הָיָה רַבִּי זְאֵב ווֹלְף
אוֹמֵר כָּל עֶרֶב קֹדֶם שֶׁעָלָה עַל מִשְׁכָּבוֹ:

"הֲרֵינִי מַפְקִיר אֶת כָּל קִנְיָנִי וּרְכוּשִׁי"
וּבָזֶה נִתְכַּוֵּן לְהָסִיר אֶת הֶעָווֹן מֵעַל רָאשֵׁי
כָּל הַגַּנָּבִים שֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵיתוֹ לִגְנֹב,
כְּאִלּוּ מָצְאוּ הַכֹּל – מֻנָּח הֶפְקֵר בָּרְחוֹב.