ראובן וימר | המטרייה

Le parapluie

גֶּשֶׁם יָרַד עַל אֵם הַדֶּרֶךְ,
הִיא צָעֲדָה בְּלִי מִטְרִיָּה.
לִי כֵּן הָיְתָה, גְּנוּבָה בְּעֵרֶךְ,
מֵחֲבֵרִי, גְּנֵבָה טְרִיָּה.
אָז כְּמַצִּיל אֵלֶיהָ רַצְתִּי,
הִצַּעְתִּי לָהּ מִקְלָט מִסְכֵּן.
מִפַּרְצוּפָהּ נִגְּבָה תַּ'מַּיִם,
וּבִנְעִימוּת עָנְתָה לִי: "כֵּן".

פזמון:
בִּתְמוּרַת מִטְרִיָּה,
זֶה גַּן עֵדֶן הָיָה,
בָּהּ, דְּבַר-מָה שֶׁמַּלְאָךְ מַזְכִּיר,
זֶה גַּן עֵדֶן הָיָה,
בִּתְמוּרַת מִטְרִיָּה,
זוֹ עִסְקָה מֻצְלָחָה – אַדִּיר!

הָיָה זֶה נָעִים כָּכָה בִּשְׁנַיִם
לִשְׁמֹעַ יַחְדָּו דּוּאֵט נֶחְמָד,
וּלְהַקְשִׁיב אֵיךְ מִשָּׁמַיִם,
טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם עַל הַבַּד!
הָיִיתִי רוֹצֶה, כְּמוֹ בְּתֵבַת נֹחַ,
לִרְאוֹת מַבּוּל נוֹפֵל מֵרוֹם,
בְּמִקְלָטִי, בְּלִי גְּבוּל לִשְׁמֹעַ,
אַרְבָּעִים לַיְלָה וְעוֹד יוֹם.

אַךְ בְּטִפְּשׁוּת, אִם גַּם בַּסַּעַר,
כָּל הַדְּרָכִים בָּא יַעֲדָן.
וְיַעֲדָהּ חָסַם בְּצַעַר
אֶת שִׁגְעוֹנִי זֶה הַקָּטָן.
הִיא נֶאֶלְצָה אָז לְעָזְבֵנִי,
תּוֹדָה אָמְרָה לִי, חִנָּנִית.
וְהַקְּטַנָּה אַט נֶעֶלְמָה לִי,
בַּעֲלִיצוּת, מִזִּכְרוֹנִי.

בִּתְמוּרַת מִטְרִיָּה,
זֶה גַּן עֵדֶן הָיָה,
בָּהּ, דְּבַר-מָה שֶׁמַּלְאָךְ מַזְכִּיר,
זֶה גַּן עֵדֶן הָיָה,
בִּתְמוּרַת מִטְרִיָּה,
זוֹ עִסְקָה מֻצְלָחָה – אַדִּיר!