כֹּה אָמַר בּוּדְהָה:

„אֲנִי מַחְשִׁיב אֶת מַעֲמָדָם שֶׁל מְלָכִים וְשֶׁל שַׁלִּיטִים כְּגַרְגֵּר אָבָק.
אֲנִי רוֹאֶה אוֹצְרוֹת זָהָב וְאַבְנֵי חֵן כִּלְבֵנִים וְכַחֲלוּק נַחַל דַּק.

אֲנִי מִסְתַּכֵּל עַל בִּגְדֵי מֶשִׁי מֻבְחָרִים כְּעַל בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת.
אֲנִי רוֹאֶה אֶת אֵין-סְפֹר עוֹלְמוֹת הַתֵּבֵל כְּחַרְצַנֵּי פֵּרוֹת

וְאֶת אֲגַמֵּי הוֹדוּ הַגְּדוֹלִים – כְּטִפַּת שֶׁמֶן עַל כַּף רַגְלִי.
אֲנִי תּוֹפֵס אֶת חָכְמוֹת הָעוֹלָם כְּתַעְתּוּעַ שֶׁל יִדְּעוֹנִי.

אֲנִי מַבְחִין בְּמֻשְּׂגֵי-הָעַל שֶׁל הַחֵרוּת כִּבְחוּטֵי זָהָב שֶׁבַּחֲלוֹם שְׁזוּרִים,
וְצוֹפֶה, כִּבְפֶרַח הַצָּץ בְּעֵינוֹ שֶׁל אָדָם, בַּשְּׁבִיל הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַמּוּאָרִים.

אֲנִי רוֹאֶה בַּמֵּדִיטַצְיָה אֶת הָעַמּוּד הַמֶּרְכָּזִי שֶׁל הָהָר,
וּבַנִּירְוָנָה – חֲלוֹם בַּלָּהוֹת בְּהָקִיץ נִמְהָר.

אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בַּשִּׁפּוּט שֶׁל רַע וָטוֹב
כְּבִדְרָקוֹן הַמִּתְפַּתֵּל בִּמְחוֹלוֹת,

וְרוֹאֶה בַּעֲלִיָּתָן וּבִנְפִילָתָן שֶׁל אֱמוּנוֹת
רַק עֲקֵבוֹת – שֶׁהוֹתִירוּ אַרְבַּע הָעוֹנוֹת".