Les funerailles d'antan
פַּעַם, קְרוֹבֵי הַמֵּתִים הָיוּ מְעַדְכְּנִים,
בְּרוּחַ טוֹבָה נָהֲגוּ לְשַׁתֵּף חֲבֵרִים.
"יֵשׁ מֵת בַּבַּיִת! בּוֹאוּ, אִם לָכֶם זֶה יַתְאִים,
יַחַד כֻּלָּנוּ נִבְכֶּה כְּשֶׁאָנוּ אוֹכְלִים…"
אַךְ מִי שֶׁאִתָּנוּ כַּיּוֹם לֹא כָּל כָּךְ נְדִיבִים:
אִם הֵם תָּפְסוּ אֵיזֶה מֵת, לְעַצְמָם 'תוֹ שׁוֹמְרִים.
זוֹ הַסִּבָּה שֶׁזֶּה כַּמָּה שָׁנִים דֵּי טוֹבוֹת,
יֵשׁ הַלְוָיוֹת רַבּוֹת שֶׁתַּחַת אַפְּכֶם חוֹלְפוֹת. (2)
פזמון:
אֵיפֹה הֵן הַהַלְוָיוֹת שֶׁל אָז?
הָעֲגָלוֹת הַשְּׁחֹרוֹת, הַשְּׁחֹרוֹת, הַשְּׁחֹרוֹת, הַשְּׁחֹרוֹת
שֶׁל סָבֵינוּ,
שֶׁעָשׂוּ בְּכִרְכּוּרִים דַּרְכָּן?
הַפְּגָרִים הַקְּטַנִּים הַנֻּקְשִׁים, הַנֻּקְשִׁים, הַנֻּקְשִׁים
שֶׁהִשְׁמִינוּ…
אָז, כְּשֶׁהַיּוֹרְשִׁים הָיוּ מְרֻצִּים,
אֶת הַקַּבְּרָן וְהַכֹּמֶר, אֲפִלּוּ תַּ'סּוּס,
הֵם כִּבְּדוּ בְּכוֹס יַיִן.
הַלְוָיוֹת מִשֶּׁכְּבָר,
זְמַנָּן חָלַף-עָבַר,
מַרְשׁ הַתֻּפִּים-פִּים-פִּים, פִּים-פִּים-פִּים שֶׁל הָאֵבֶל,
לָנוּ יֶחְסַר מְאֹד.
זֶה מַעֲלֶה דְּמָעוֹת,
מַרְשִׁים שֶׁל גִּיל הָעֶשְׂרִים, מַנְגִּינוֹת עַלִּיזוֹת.
הַמְּכוֹנִיּוֹת הַשְּׁחֹרוֹת שֶׁכַּיּוֹם דּוֹהֲרוֹת,
אֶת הַפְּגָרִים לְרַחֲבֵי עֲזָאזֵל מוֹבִילוֹת.
לָאֻמְלָלִים שׁוֹלְלִים אֶת הַכֵּיף הַתָּמִים
אֵיךְ הַיּוֹרְשִׁים צוֹעֲדִים בְּצוֹאַת הַסּוּסִים.
הַמְנֻוָּלִים, בִּמְהִירוּת שֶׁל מָאתַיִם קָמָ"שׁ,
לְבֵית קְבָרוֹת דּוֹהֲרִים עִם מֵתָם הֶחָדָשׁ…
וְאָז הֵם פִּתְאוֹם בְּעֵץ דֵּי גָּדוֹל מִתְנַגְּשִׁים –
פֶּגֶר טָרִי פֹּה מוֹלִיד כַּמָּה פְּגָרִים חֲדָשִׁים. (2)
(פזמון)
בְּסַך הַכֹּל אַעֲדִיף לְוַתֵּר עַל קְבוּרָה
אִם הַלְוָיָתִי לֹא תִּהְיֶה אַדִּירָה.
לֹא מְשַׁנֶּה אִם אָמוּת אוֹ אֶפֹּל כְּחָלָל,
אִם אֵין בְּרֵרָה אַעֲדִיף לֹא לָמוּת כָּאן בִּכְלָל.
הָבָה נִחְיֶה כְּמֵתִים מְלֵאֵי גַּאֲוָה,
שֶׁל "הֲרָאִיתָ-אוֹתִי-בַּאֲרוֹן-רַאֲוָה?"
בְּשַׁחְצָנוּת לְבַזְבֵּז אֶת אַחֲרוֹן הַשְּׁקָלִים,
לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם, כֵּן, כַּמָּה שֶׁהֵם גְּדוֹלִים.
לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם, כֵּן, כַּמָּה שֶׁהֵם גְּדוֹלִים.
(פזמון)