בְּבֵית הַדִּין שֶׁל הַנָּשִׂיא נִצֶּבֶת
אִשָּׁה אַחַת וְאוֹמֶרֶת לוֹ (נֶעֱצֶבֶת):
נֶאֱנַסְתִּי! מִלָּה אַחַת בְּסַךְ הַכֹּל.
הַמִּדְרָשׁ אֵינוֹ אוֹמֵר דָּבָר עַל נִימַת הַקּוֹל,
עַל מְצוּקָתָהּ, עַל זַעְמָהּ, עַל הָרְגָשׁוֹת,
עַל שֶׁאֶת גְּרוֹנָהּ חוֹנְקוֹת דְּמָעוֹת…
עַל זַעֲקַת הָאִשָּׁה הַמָּרָה,
עַל הַקֹּשִׁי לְסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר קָרָה.
רַבִּי שׁוֹמֵעַ אוֹתָהּ וּמַצִּיג לָהּ שְׁאֵלָה:
וְלֹא נֶהֱנֵית? מִלָּה אַחַת וְעוֹד מִלָּה.
אֵיזֶה חֹסֶר טַקְט! אֵיזוֹ אֲטִימוּת!
הָאִשָּׁה חִשְּׁבָה אֶת נַפְשָׁהּ לָמוּת!
וְהִיא מְשִׁיבָה לוֹ דְּבָרִים כְּדָרְבָנוֹת:
רַבִּי, לוּ בָּא אֵלֶיךָ בַּאֲמַתְלוֹת
מִישֶׁהוּ בְּעֶצֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים הַמְּקֻדָּשׁ,
וְתוֹחֵב לְפִיךָ בְּכֹחַ אֶצְבָּעוֹ הַמְּרוּחָה בִּדְבַשׁ,
הַאִם לֹא הָיִיתָ מִתְקוֹמֵם בְּכָל הֲוָיָתְךָ
נֶגֶד הַמַּעֲשֶׂה הָאַלִּים הַזֶּה נֶגְדְּךָ,
גַּם אִלּוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָיִיתָ חָשׁ
בִּגְרוֹנְךָ בִּמְתִיקוּתוֹ שֶׁל הַדְּבַשׁ?
רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים.
הַאִם הִשְׁפִּיל מַבָּטוֹ וְעֵינָיו לֹא הֵרִים?
הַסִּפּוּר מִסְתַּיֵּם בְּמִלָּה יְחִידָה: וְקִבְּלָהּ,
כְּלוֹמַר קִבֵּל אֶת טַעֲנוֹתֶיהָ וְהִתִּיר אוֹתָהּ לְבַעֲלָהּ!
– זֶהוּ סִפּוּר מִלִּפְנֵי יוֹתֵר מֵאֶלֶף שָׁנָה,
וַאֲנִי תּוֹהֶה: הַאִם מַשֶּׁהוּ בֶּאֱמֶת הִשְׁתַּנָּה?