לִמְכִירָה מַצְנֵחַ חָדָשׁ כִּמְעַט,
שֶׁהָיָה בְּשִׁמּוּשׁ רַק פַּעַם אַחַת…
אוּלַי הָיִינוּ שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ לְמַזְכֶּרֶת
וְתוֹלִים אוֹתוֹ בַּחֶדֶר שֶׁל בְּנֵנוּ, קֶרֶת,
אֲבָל לְרֶגֶל מְצוּקָה כַּלְכָּלִית,
אָנוּ מַשְׂכִּירִים אֶת הַחֶדֶר חָדְשִׁית,
וְלָנוּ עַכְשָׁו לֹא כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ
לִשְׁמֹר אֶצְלֵנוּ אֶת הַמַּצְנֵחַ,
שֶׁטּוֹב בִּמְיֻחָד לִצְנִיחָה חָפְשִׁית.
נ"ב: לְמִי שֶׁיִּקְנֶה, בֶּאֱמֶת תּוֹדָה רַבָּה,
וְנָא לֹא לְצַלְצֵל בֵּין שְׁתַּיִם לְאַרְבַּע.
וְלֹא בַּחַגִּים וְגַם לֹא בְּשַׁבָּת.
מִכָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחַת רוֹזְנַבְּלַאט.